רשת המזון בקרקע: להבין את החיים מתחת לפני השטח

April 2000 – Vol. 30, No. 4 ACRES U.S.A מתוך מאמר Dr. Elaine Ingham :מאת http://www.acresusa.com/toolbox/reprints/soilfoodweb_apr00.pdf תרגום מאנגלית אלכס קצ’אן

הערת המתרגם: המאמר הבא על עבודתה של המדענית ד”ר איילין אינגהם מספק הבנה ברורה, קלה להבנה ובעלת רקע ותוקף מדעי מבוסס היטב לכל תלמיד, מחנך, מדען, חקלאי, וסביבתן בנוגע להיבט החשוב ביותר בחיינו: האדמה המצמיחה את גידולי המזון שלנו. מאמר זה ראוי להיחשב בחומר חובה לכל מורה ותלמיד מדעי הסביבה ופרמקלצ’ר. במיוחד זהו מאמר חובה לכל חקלאי בכל קנה מידה ולמעשה אף לכל אדם הרואה עצמו כבעל השכלה.

נסתר מתחת לרגלינו מתקיים לו עולם מקרוסקופי שופע יצורים שרק אנשים מועטים מודעים לו. בכפית אדמה אחת עשויים להימצא מעל ל- 600 מיליון חד-תאים ואם דוגמית הקרקע הגיעה מאזור השורשים של צמח בריא, מספר סוגי הבקטריות וצורות החיים המקרוסקופיות יכול להיות אף גבוה יותר. חד- תאים אלו מקיימים יחסי גומלין מורכבים עם אין ספור צורות חיים אחרות. רשת מזון קרקעית זו הנה הבסיס לקרקע בריאה, לצמחים בריאים ובסופו של דבר, לעולם בריא.

זהו מארג חיוני ביותר אך עדין ומורכב במידה כזו שאפילו המדען המבריק/ה ביותר איננו יודע הרבה עליו.

ד”ר איילין אינגהם (Ingham Elaine (חוקרת יקום זעיר זה כבר קרוב ל 20 שנים. היא שואפת להבין את חשיבות האורגניזמים המיקרוסקופים באדמה ויחסי הגומלין ההדדיים שלהם ולהבהיר את השפעות עיבודי הקרקע החקלאיים השונים על רשת חיים עצומה זו. במהלך עבודתה כפרופסור באוניברסיטת אורגון, ארה”ב, ד”ר אינגהם פיתחה שיטה יעילה לקביעת זהות אוכלוסיות מיקרוסקופיות בקרקעות וצפיפותן. היא הגיעה למסקנה שרוב הטכניקות המדעיות המסורתיות העושות שימוש בצלחות פטרי במעבדה לא מגיעות להערכה נכונה של מיני הביוטה בקרקע וצפיפות האוכלוסין שלהן משום שהתנאים המלאכותיים במעבדה אינם מתאימים להתפתחותם של 99.99 אחוזים מסוגי הבקטריות וסוגי רוב האורגניזמים האחרים.

אלו אורגניזמים מרכיבים רשת מזון קרקעית זו? זוהי שאלה לא פשוטה. ישנן מספר קבוצות בסיסיות שבדרך כלל ניתן למצוא אותן במארג המזון בקרקע אך מספר האורגניזמים ומספר הזנים בכל קבוצה יכול להיות שונה במידה רבה בגין משתנים כגון סוג הקרקע ,האקלים, נוכחות צמחים והעיבוד החקלאי. צמחים הם מרכיב עיקרי בקביעת מקורות המזון הזמינים לבקטריות ולפטריות(Fungi .(צמחים עוסקים בפוטוסינתזה וכך מספקים את האנרגיה הראשונית לרשת המזון בקרקע באמצעות השורשים שלהם. שורשי הצמחים פולטים לקרקע סוגים רבים של מולקולות מורכבות. מולקולות אלו מהוות חומר מזון עם ערך גבוה באנרגיה לאותם יצורים מיקרוסקופים. כמו כן, חומר צמחי מת מתפרק באמצעות בקטריות ופטריות ומשמש זרז נוסף להתרבות אורגניזמים והתוצרים המטבוליים שלהם. ככל שאוכלוסיית הצמחים מגוונת יותר, כך מגוונים יותר התוצרים הצמחיים שהם פולטים וכך עולה הרבגוניות באוכלוסיות המיקרוסקופיות בקרקע .

באדמה בריאה, כזו שלא טופלה בכימיקלים חקלאיים קטלניים “מיקרו עדרים” של בקטריות מיישבים את אזור השורשים- הרייזוספירה -(rhizosphere(של הצמח. ברובם הם חיידקים ופטריות מועילים. הם לא פוגעים ברקמות צמח חיות והנם נחוצים ביותר להפיכת מינרלים חיוניים לזמינים לקליטה לשורשי הצמחים. חיידקים אלו מאחסנים בגופם כמויות גבוהות של חנקן, זרחן, 2 אשלגן, גופרית, סידן, ברזל ומיקרו-אלמנטים רבים ובכך מונעים את חלחולם לעומק )ע”י המים(. במצב הבריא, חיידקים אלו מתחרים ומנצחים את זני החיידקים מחוללי המחלות ויוצרים שכבה מגוננת על המעטה החיצוני של שורשי הצמח. אולם כאשר אותם חיידקים ופטריות מועילים נקטלים על ידי הפרעה מתמשכת לקרקע וחשיפתה לכימיקלים רעילים כגון חומרי ההדברה ודשנים כימיים שונים, היתרון בהישרדות ובהתפתחות עובר למיקרואורגניזמים מחוללי המחלות .

ממש כמו במערכות אקולוגיות מוכרות יותר, גם במערכת האקולוגית הקרקעית ישנם טורפים ונטרפים. הטורפים הם בעיקר סוגי נמטודות מועילות, נמטודות טורפות,פרוטוזואה, אקריות, ויצורים זעירים אחרים העוזרים בכך למחזר את חומרי המזון בתוך המערכת ולשמור אוכלוסיות אחרות באיזון .טורפים אילו נאכלים בתורם על ידי יצורים אחרים, בעיקר כאלו אשר מבלים חלק מזמנם מעל פני הקרקע כגון חרקים, ציפורים וחיות קטנות.

חשוב להבין את רשת המזון בקרקע כמערכת מורכבת הוליסטית. כאשר כל קבוצה שהיא במערכת נעלמת או נפגעת האיזון העדין של יחסי הגומלין משתנה. חוקרי אקולוגית הקרקע מתחילים להבין כיצד שינוי באיזון משפיע על יצרנות הצמחים. שינויים כאלו מתרחשים כאשר, לדוגמא, סוגים רבים של חיידקים ופטריות מועילים מתים )לדוגמא, כאשר מקורות המזון שלהם מדלדלים(. דוגמא נוספת הנה הפחתה במספר האויבים הטבעיים ותחרות מעטה יותר על מקורות מזון אשר מאפשרת התפתחות ללא מעצור. מחקר רב מתבצע כעת בנושא זה כדאי להבין כיצד שינויים אלו מתרחשים.

קוטלי עשבים, קוטלי חרקים וחומרי דישון .

ד”ר אינגהם הראתה בחלק ממחקרה שלקוטלי עשבים, קוטלי חרקים ולחומרי דישון יש השפעה ניכרת גם על אורגניזמים שאינם המטרה לשמה נעשה שימוש בחומרים אלו. לחומרי הרעל החקלאיים השכיחים ביותר יש טווח השפעה רחב, כלומר הם הורגים הרבה יותר מאשר רק את מיני המטרה להם הם מלכתחילה נועדו. לאורך השנים, שאריות רעליים אלו נאגרות בקרקע ושם הן עשויות להגיב לתרכובות כימיות אחרות וליצור תרכובות חדשות, לא רצויות, בעלות אפקט שלילי נוסף. מתוך 650 סוגי החומרים הכימים הפעילים אשר מרכיבים את חומרי ההדברה השכיחים בחקלאות, רק 75 סוגי כימיקלים נחקרו* כדי לקבוע את השפעתם על הביולוגיה של הקרקע. כמו כן, מחקר על שאר החומרים כדי לבדוק את השפעתם על המערכת האקולוגית הקרקעית או על קבוצות אורגניזמים ספציפיות בה גם הוא מעולם לא נערך.

למדענים עדיין לא ברורה לגמרי ההשפעה של מרכיבים כימים בודדים על חיי הקרקע ועוד פחות מכך ברורה השפעת הגומלין של מרכיבים אלו והשפעת הגומלין של תרכובות מורכבות עם החומרים השונים בקרקע. לא מפתיע ,לכן, שאדמה שטופלה באין ספור כימיקלים חקלאיים הנה אדמה לא בריאה. צמחים הגדלים בקרקע לא בריאה דורשים תוספות גבוהות של דשנים וחומרי הדברה )כדי להניב יבולים כלכליים( ובכך המעגל הקטלני לקרקע רק ממשיך לגדול ולהתפתח. עם התפתחותו של הצמח,תהליך הפוטוסינתזה מספק לו הרבה יותר פחמימות מאשר הוא זקוק להן.

חוקרים הצליחו לתעד שצמחים עשויים להפריש דרך שורשיהם יותר מ 50 אחוזים מהפחמן שעבר אצלם קיבוע )באמצעות הפוטוסינתזה( בצורת סוכרים פשוטים, חלבונים, חומצות אמינו, ויטמינים ופחמימות מורכבות אחרות. סוג המולקולות שהצמח משחרר הנו ספציפי לסוג הצמח והתנאים בהם הוא גדל ויוצרים, למעשה, חתימה כימית מיוחדת. כשמולקולות אלו מגיעות אל הרייזוספירה )אזור השורשים( הן משמשות כמזון וכחומר מזרז גדילה למיקרואורגניזמים רבים ושונים. ד”ר Joyce 3 Loperמשירותי המחקר החקלאי האמריקאי ומדענים אחרים הראו שלכל מין צמח “מרק” כימי אופייני לו )=מגוון סוגי המולקולות הספציפיות שהצמח משחרר( אשר מגרה התפתחות קבוצות מיקרואורגניזמים מועילים ספציפיים. אוכלוסיות המיקרואורגניזמים מאכלסות את אזור השורשים ומייצרות כימיקלים מסוימים אשר מדכאים את התפתחותם של זנים מחוללי מחלות. בנוסף, מיקרואורגניזמים אלו חשובים מאוד לסיפוק צרכי המזון המיוחדים לצמח “שלהם”.

השפעת אוכלוסיות מיקרואורגניזמים על הקרקע גם לאחר זמן )לדוגמא בשנים עוקבות( עשויה לעזור בהסבר מדוע רוטציות יבולים )מחזורי זרעים( מסוימות “עובדות” טוב יותר מרוטציות אחרות. יש אפשרות שאוכלוסיית מיקרואורגניזמים הנתמכת על ידי סוג אחד של יבול יוצרת סביבה תומכת חיים המתאימה במיוחד לסוג אחר של גידול אך לא לגידול אחר. לדוגמא, קרוב לוודאי שיבולים כמו ברוקולי, אשר מדכא את התפתחותם של פטריות מייקוראיזיאה (fungi mycorrhizal( מפחיתים את יצרנותם של יבולים עוקבים על אותה החלקה כגון תירס, אשר למעשה זקוק לפטריות אלו להתפתחותו האופטימאלית. בעוד שדבר זה לא הוכח סופית הוא עשוי לשמש בסיס להבנה טובה יותר להשפעת מחזורי גידול . משפרי קרקע מסוימים מעודדים התפתחות אוכלוסיות מיקרוסקופיות מגוונות. קומפוסט במיוחד יכול לשפר זמינות חומרי מזון בקרקע ואת מרקמה בזכות אוכלוסיות הביוטה המורכבות בו. סוגי קומפוסט מביאים אתם טווח רחב של בקטריות, פטריות, פרוטוזואה, נמטודות ומיקרוארטרופוד יחד עם המזון הדרוש לאורגניזמים אלו. אולם לא לכל סוגי הקומפוסט אותן השפעות מיטיבות. ישנם סוגים רבים של קומפוסט, דבר הנקבע לפי המרכיבים המקוריים שלהם ודרגת ההבשלה שלהם. ככול שרב מגוון חומרי המזון המקוריים כך רב מגוון המיקרואורגניזמים היכול להתפתח בקומפוסט זה .

כדי להבין טוב יותר את היתרונות של רשת מזון בריאה בקרקע ד”ר אינגהם חילקה את ההשפעות העיקריות למספר קטגוריות ראשיות: מחזורי מזון ואחזקה צמחים זקוקים לסוגים רבים ושונים של יונים )Ions )מינרלים כדי להתפתח כהלכה. יונים מינרלים אלו חייבים להגיע מהקרקע. יונים רבים מגיעים מהסלעים בתהליך הקרוי מינרליזציה. בנוסף, בקטריות ופטריות מייצרים אנזימים וחומצות הדרושים לפירוק מינרלים לא אורגניים ולשנות אותם לצורות אורגניות יציבות. כמו כן, חומרי מזון אחרים משתחררים מתוך התפרקות חומר אורגני. בכל המקרים,

אוכלוסייה מיקרוסקופית בריאה ומגוונת תתפתח עם פירוק מהיר של חומר אורגני ותקל את מחזור חומרי המזון. חומר אורגני הנו גם טעון חשמלית וכך מסוגל למשוך ולאחסן סוגים רבים של יונים. ככל שגבוהה יותר רמת החומר האורגני בקרקע כך גבוהה יותר יכולתה להחזיק יונים )המשמשים כיסודות הזנה לצמחים(, דבר המפחית חלחול ובריחת יונים וקטיונים . בין האורגניזמים השונים בקרקע מתקיימת תחרות על חנקן. אורגניזמים להם יש את האנזימים הטובים ביותר לתפיסת חנקן הם בדרך כלל המנצחים. לבקטריות יש את המערכת האנזימטית היעילה ביותר לתפיסת חנקן ולמינים רבים של פטריות מערכת טובה מאוד גם כן. המערכת האנזימטית של הצמחים איננה מייצרת אנזימים אשר פועלים מחוץ לצמח ולכן צמחים לא מסוגלים להתחרות היטב כאשר ישנה תחרות חזקה על משאבי חנקן מוגבלים . באדמה בריאה, עובדה זו אין פירושה שהצמח יהפוך למקופח מרמת חנקן נאותה. בקטריות דורשות אטום חנקן אחד כדי לאזן כל חמישה אטומי פחמן ,ופטריות דורשות 10 אטומי פחמן על כל אטום חנקן. לפיכך, האורגניזם הטורף הניזון מבקטריות ופטריות מקבל יותר מידי חנקן לכמות הפחמן הדרושות לו. מכיוון שרמות חנקן עודפות הן רעילות, חנקן זה מופרש לסביבת הקרקע היכן 4 שהוא יכול להיספג על ידי שורשי הצמחים. ההנחה המקובלת היא שכאשר בקטריות ופטריות מתות ומתפרקות החנקן בגופם הופך בהדרגה לזמין לצמחים בצורה אשר נספגת בקלות בשורשיהם. על כל פנים, באדמה בריאה ,קיימת עדות מדעית מועטה שבקטריות ופטריות מתות ומתפרקות סתם כך. אם בקטריות ופטריות אחרות משתמשות בתאים המתים כחומר מזון, אין שחרור חנקן. רק כאשר טורף צורך כמויות חנקן עודפות יסוד חיוני זה משתחרר )דרך הפרשתו( לקרקע. מערכת זו של מחזור חנקן פועלת כך כבר מיליוני שנים. חנקן איננו היסוד היחידי אשר מאוחסן וממוחזר ביעילות על ידי המיקרואורגניזמים בקרקע. יסוד נוסף הנו הפחמן, אשר הנו מרכיב עיקרי בכל תא חי. כאשר הקרקע מדולדלת מהחומר האורגני שבה ומאוכלוסיות חיידקים בריאות, היכולת שלה להחזיק פחמן נהרסת ויסוד זה בורח לאטמוספירה כפחמן דו-חמצני, אשר כעת ידוע כאחד מגזי החממה האחראים לפגיעה בשכבת האוזון. לכל המיקרואורגניזמים בקרקע יש את היכולת לבודד פחמן אך בקטריות הנן הפחות יעילות בתהליך זה. כאשר בקטריות צורכות סוכרים פשוטים, חלבונים או פחמימות מורכבות הן משלבות את רוב חומרי המזון, כולל חנקן, במבנה התא שלהן. אולם, כאשר הן צורכות יותר פחמן מהדרוש השארית נפלטת לאטמוספירה כפחמן דו-חמצני. פטריות דורשות יותר פחמן מבקטריות ולכן משחררות כמות קטנה יותר של פחמן דו-חמצני. כאשר הקרקע נשלטת על ידי ביו-מסה בקטריאלית, כמו שקורה ברוב המערכות החקלאיות המודרניות, יכולת הקרקע להחזיק בפחמן יורדת באופן משמעותי . לגבי יסוד חשוב מאוד נוסף, תאי פטריות הם אלו שבעיקר אחראים לאחסון וייצוב חלק גדול מהסידן בקרקע. ד”ר אינגהם הראתה שבקרקע ענייה בפטריות הסידן מחלחל רחוק מטווח השורשים. קרקע שכזו תדרוש תוספות סידן לעיתים קרובות כדי לפצות על בריחת הסידן .אוכלוסיית פטריות בריאה יכולה להחזיק כ 95 אחוזים מהסידן הניתן לקרקע ולשחרר אותו באיטיות לשימוש הצמחים ולשימור יכולת החלפת יסודות מועילה . פטריות מייקוראיזיאה (fungi mycorrhizal (הנן יעילות במיוחד להספקת חומרים מזינים לשורשי הצמחים. קבוצת פטריות זו כוללת טיפוסים אחדים אשר מתבססים על התאים החיצוניים של שורשי הצמח אך גם שולחים סיבים ארוכים ) (hyphaeהרחק אל תוך הרייזוספירה ויוצרים כך קשר חיוני ביותר בין שורשי הצמח לקרקע. מסתבר שכל מיני הצמחים ייצרו יחסי גומלין מועילים עם פטריות אלו באם יקבלו את התנאים הנאותים. מייקוראיזיאה מייצרות אנזימים אשר מפרקים חומר אורגני, מפרידים זרחן וחומרי הזנה אחרים מסלעים, ומשנים חנקן לצורות זמינות לספיגה לצמחים. בנוסף, הן מגדילות מאוד את שטח הקרקע ממנו הצמח יכול לספוג מים. בתמורה לפעילות זו המייקוראיזיאה משיגה פחמן ויסודות הזנה נוספים משורשי הצמח. אילו הם יחסי שותפות בהם כל צד זוכה, הצמח מספק מזון לפטרייה והיא מספקת חומרי מזון ומים לצמח . לרוב, חשיבותן של פטריות המייקוראיזיאה ביצרנות ובריאות הצמחים לא הובנה. דוגמא טובה להמחשה לחשיבות זו היא סיפור נטיעת עצי האורן בפורטו-ריקו שבאמריקה הדרומית. במשך שנים נעשו ניסיונות לבסס שם אורנים. עצים אלו הם לא מקומיים לאזור זה של העולם ולכן מיני פטריות המייקוראיזיאה המתאימות לאורנים לא נמצאו שם בקרקע. זרעי האורן היו נובטים היטב וצומחים לגובה של 10-8 ס”מ אבל אז הם היו מתנוונים במהירות ומתים. ב 1955 נלקחה קרקע מיערות האורן של צפון קרוליינה, ארה”ב, והשתילים בפורטו ריקו קיבלו ממנה תרבית. בתוך שנה אחת כל השתילים שקיבלו את התרבית שגשגו ואילו אלו של קבוצת הבקרה שלא קיבלו אותה מתו. בדיקה מיקרוסקופית הראתה שהשתילים הבריאים היו מבוססים היטב עם אוכלוסיית מייקוראיזיאה משגשגת. למרות שהתועלת מפטריות אלו הנה לא תמיד כה דרמטית, תועד בברור שצמחים עם מייקוראיזיאה הנם לעיתים קרובות בעלי כושר תחרות רב יותר ובעלי יכולת טובה יותר לסבול עקה )stress )סביבתית. 5 מבנה הקרקע בקטריות יוצרות שכבה רירית סביב שורשי הצמחים. חומרי הפסולת אשר הבקטריות מייצרות מדביקים את חלקיקי הקרקע והחומר האורגני ביחד בגושישים רפויים הקרויים מיקרואגראגטס (aggregates micro(את הגושישים הללו קושרים יחדיו סיבים עדינים של הייפה (hyphae( פטרייתית אשר ממשיכים לגבש ולייצב את האדמה למקרואגראגטס (aggregates macro . (מבנה אדמה שכזה, המזכיר עוגת שוקולד ספוגית, מאט ביעילות דחיסה ובליה ומקדם התפתחות צמחים ומיקרואורגניזמים אופטימאלית. המבנה המרחבי של גושישים אלו מספק חלל ומרווחים נאותים למעבר קל של מים ואוויר . כאשר הקרקע מעובדת עם ציוד מכאני כבד )למשל טרקטור( גושישים אלו נמעכים, קוטלים את הביוטה של הקרקע ודוחסים החוצה את המים והאוויר. צמחים גדלים תוך קשיים בקרקע שכזו, לא רק מפני ההתנגדות הפיסית של הקרקע הדחוסה לחדירת השורשים אלא גם בגלל שמארג המזון בקרקע נפגע באופן קשה. אם הקרקע איננה מסוגלת להחזיק חמצן במידה מספיקה בקטריות אנ-אירוביות מזיקות יתחילו לשגשג וליצר רעלים אשר הורגים שורשים ומיקרואורגניזמים. באופן כללי, האורגניזמים הגדולים יותר הם הראשונים להינזק מהידחסות הקרקע. אורגניזמים אלו כוללים שלשולים וחרקים קטנים אשר נמצאים בראש פירמידת המזון הקרקעית והנם חשובים מאוד לאיזון האוכלוסיות המיקרוסקופית. כאשר מקרו-אורגניזמים אלו נעלמים הקרקע נוטה להשתנות מדומיננטיות של פטריות לדומיננטיות על ידי בקטריות. שינוי זה משנה את זמינות חומרי המזון ומרקם הקרקע ומגביל את מיני הצמחים אשר יכולים לצמוח בה. מינים אחדים של בקטריות אנ-אירוביות משגשגים באדמה עם מחסור בחמצן ויכולים לייצר כימיקלים מטבוליים כגון אלכוהול, אלדהידים, פנול, ואתילן אשר הנם רעילים לשורשי הצמחים ולמיקרואורגניזמים אחרים. אם דחיסת הקרקע נמשכת, לשורשי הצמחים קשה יותר להשיג מספיק מים, אוויר וחומרי מזון, דבר המציב אותם תחת עקה משמעותית. עקה זו, בתוספת השינוי בנוכחות אורגניזמים מועילים, יוצרת מצב בו מזיקי צמחים עשויים להתרבות במהירות וליצור בעיות רציניות. דיכוי מחלות ד”ר אינגהם ואחרים בתחומה מצאו ששורשי צמחים אשר מאוכלסים כיאות עם סוגים מגוונים של בקטריות ופטריות הופעים לעמידים הרבה יותר להתקפות פתוגנים )מחוללי מחלות(. מסתבר שפטריות מייקוראיזיאה יוצרות מחסום פיסי בלתי חדיר על פני שטח השורש- המשתנה בעוביו, דחיסותו ובסוג הפטרייה בהתאם לסוג הצמח, בריאותו והתנאים בקרקע. שכבת הגנה זו של פטריות מועילות הנה בעלת תפקיד מרכזי בדיכוי מחלות, הן בזכות המחסום הפיסי והן בזכות ייצור חומרים מיוחדים אשר דוחים ומעכבים את התפתחות הפתוגנים. קיימים זנים אחדים של פטריות אשר הנם טפילים למיני פטריות אחרות, כגון הטריכודרמה (Trichoderma(אשר נמצא שהן תוקפות פיסית והורסות פטריות פתוגניות. ד”ר וילאם אלברכט (Albrecht William (מדווח שפוסריום (Fusarium ,(מין פטרייה המחולל מחלת צמחים אשר מתפשטת כגידול ממאיר, יכולה בקרקע בריאה להיות למעשה אחת מהפטריות המועילות לצמחים. במחקרו הוא מציין שהקו המפריד בין סימביוזה מועילה לטפילות יכול להיות דק מאוד. כאשר פטרייה זו נתקלת בשורש צמח הסובל מתת-תזונה או עקה כלשהי היא יכולה להפוך לפתוגנית במהירות רבה. פירוק חומרים רעילים פיזור דשנים כימים המבוססים על מלחים נוטה לשנות את אוכלוסיית הבקטריות בקרקע. מינים רבים של חיידקים עדינים נפגעים קשות על ידי האפקט האוסמוטי החזק של הדשנים הכימיים המרוכזים. כמו עם הידוק הקרקע ,שינוי באוכלוסייה הבקטריאלית עשוי להתרחש בעקבות 6 מתן דשנים כימיים ולגרור ירידה בקצב הצמיחה ועליה בריכוז פתוגניים צמחיים. ישנם מינים של חיידקים המסוגלים לסבול את האפקט של דשנים אלו. סוגים אלו משתמשים למעשה בחומרי הדשן כמרכיבי מזון ובכך יכולים לשנות מרכיבים מזיקים לכאלו אשר מזיקים הרבה פחות לחיי הקרקע. הנוכחות השופעת של חומר אורגני באדמה יכולה לעזור גם היא להפחית את ההשפעה המזיקה של הדשן הכימי ,כנראה הודות לפעולה שלו כחומר חייץ. כאשר חומרי הדברה- קוטלי עשבים וקוטלי חרקים וכדומה- מפוזרים בשטח הם מייצרים אפקט מיידי גלוי לעין )חיסול אורגניזם המטרה( אך יש להם גם השפעה סמויה הנמשכת עוד שנים רבות אחר כך. טיהור הקרקע ממזהמים אלו הנו דבר קשה. רשת מזון קרקעית בריאה יכולה לעזור גם כאן על ידי פירוק הכימיקלים לחומרים רעילים פחות והקלת הספיגה של חומרי הדברה רבים בחומר אורגני, דבר ההופך אותם לפחות מזיקים למיקרואורגניזמים ושורשי הצמחים ומאיץ את פירוקם הביולוגי. למרבה מזלו של המגדל ,סוגים רבים של כימיקלים יכולים להתפרק הודות לפעולתם של סוגים שונים של חיידקים בקרקע, אם הם קיימים בה. סוגים מסוימים כגון Bacillus laterosporus או מין הפטרייה Phanerochete מוכרים כמפרקי 4,2-D ו DDT .נערך כעת מחקר רב על ,Bioremediation- השימוש במיקרואורגניזמים לפירוק רעלנים סביבתיים שונים. במקרים רבים, השימוש ב Bioremediation עדיף משיטות קונבנציונאליות אחרות משום שהוא זול יותר ויכול להצליח בניקוי טווח מזהמים רחב . יצור חומרים מעודדי צמחיה בתמורה לקבלת חומרי מזון משורשי הצמחים, החיידקים עצמם מייצרים חומרים אשר ממריצים צמיחה או מגוננים על הצמח מהתקפת מזיקים. חומרים אלו כוללים אוקסינים (auxins , (אנזימים, וויטמינים, חומצות אמינו, אינדולים (indoles( וחומרים אנטיביוטיים. מולקולות מורכבות אלו מסוגלות להגיע, בשינוי מינימאלי של המבנה הכימי שלהן, מהקרקע לשורשי הצמחים ומשם לחלקים אחרים של הצמח, שם הן יכולות לזרז צמיחה ולשפר התפתחות. יתכן שמולקולות אלו גם ממלאות תפקיד בשיפור הערך התזונתי של הצמח כמזון. ברור הדבר, מתוך מחקרה של ד”ר אינגהם ומחקרים דומים קודמים נוספים, שהאקולוגיה של הקרקע הייתה נושא ממנו התעלמו רבים בעידן הדשנים הכימיים וחומרי ההדברה ושאוכלוסייה מיקרוסקופית מגוונת בקרקע הנה גורם המפתח ליבולים בריאים. כל עיבוד חקלאי אשר מפחית או גורם לשינוי באוכלוסייה המיקרוסקופית הנורמאלית )כמו השימוש בכימיקלים או חריש רב( יפחית משמעותית את פוטנציאל התנובה של היבול. באותה מידה, אימוץ שיטות עבודה אשר תומכות בעולם נסתר זה ישפרו את בריאות הצמחים, את התנובה מהם ואת התועלת התזונתית שאנו מפיקים מהם כמזון.

אתר האינטרנט של ד”ר אינגהם com.soilfoodweb.www

מכיל מגוון מקורות, מידע וכתבות נוספות . חוברת טובה שפורסמה על ידי הNRCS-USDA מתארת את המיקרואורגניזמים החיים בקרקע וכיצד הפעילות שלהם חשובה לשליטה בבליה, איכות המים, יצרנות חקלאית וכדומה.

להזמנה ניתן ליצור קשר עם החברה לשימור אדמה ומים באתר שלהםorg.swcs.www

סוף

Share This
WhatsApp chat