פתיח

בשתי ידיי אני אוחז גוש אדמה רטובה, אני עוצם את עיניי.

  • Twitter
  • Facebook
  • Tumblr
  • StumbleUpon
  • Delicious
  • Gmail

האדמה קרה, אך לאט-לאט מתוך מגע ידיי היא מתחממת. מגעה נעים, משרה ביטחון. עולם ומלואו בשתי ידיי. אני לוחץ באצבע, חור נפער. האדמה מקבלת בהכנעה את לחץ אצבעותיי, אני מקבל ממנה משוב על תנועותיי. היא מתנגדת מעט – לעתים עליי להגביר את לחיצתי, אך תמיד היא מקבלת את הצורה שאני נותן לה. כל רגשותיי מקבלים בה מקום. אני מפעיל עליה כוח רב, גוש האדמה נמעך והופך שטוח. בעדינות אני מרים את קצותיו – הנה צלחת קטנה. אני מחליק אותה ביד רטובה, המים קרירים ונעימים, יוצרים חלקלקות מופלאה. אני יכול לתת לאצבעותיי להחליק שוב ושוב על האדמה, להתמסר לרכות.

כעת האצבעות רוצות לקפל ולגלגל ולכדרר – הנה שוב גוש שמתוכו בוקע יצור קטן. אלחץ עם הזרת בראשו – שתי גומות עיניים, אני שותל לתוכם כדורים קטנים – הוא רואה אותי, היצור האדמי הזה, שהרגע יצרתי. הוא בא לספר לי משהו עליי, על כוחותיי, על פחדיי. אני שומע אותו בתוכי. אני מתחבר אל עצמי.

מבוא

הספר מיועד להורים ולאנשי החינוך והטיפול מהמגוון העצום של תחומי הטיפול ותחומי החינוך. האדמה היא נחלת כולנו, כולנו זכאים ויכולים להפיק ממנה כלים שיהוו נדבכים חינוכיים וטיפוליים בסיסיים ומשמעותיים. יצירתיות, תקשורת, אנושיות, יכולת התמודדות וחוסן בעת סכנה ומשבר, אינטליגנציה רגשית וכוחות שיקום פנימיים – כל אלו הכרחיים לאדם בעידננו, על מנת שיוכל להגשים את עצמו. יחד עם העיסוק בהתפתחות, חוסן וריפוי, חשוב לי להדגיש שאני מציג כאן דרכים פשוטות מאוד לבילוי זמן איכות והנאה בכל מקום ובכל מסגרת חינוכית ומשפחתית.

הנושאים שבהם עוסק הספר: אדם-אדמה, משחקי האדמה, מרחב התחושות.העבודה הטיפולית בטבע והחינוך ההוליסטי הם אחד, הם הקרקע לגילוי וליצירה של המהות המחברת בין האדם לבין הטבע כגשר אל עצמו ולזולת. אני מפיק הנאה רבה מהיצירה האישית שלי באדמה, אך בהגשת האדמה לילדים ולבוגרים אני מפיק הנאה כפולה. תהליך הפקת האדמה ליצירה מזמן לי חוויה ייחודית עם כל משתתף, מכיוון שאני נהנה לגלות כיצד לכל אדם דרך משלו להתייחס אל האדמה ולגעת בה. היצירה באדמה והמגע עם הטבע מהווים גשר לקשר משפחתי ואני מפגיש הורים וילדים בטבע, באופן שאין לו תחליף בין כותלי החדר.

זמן קצר לפני שכתבתי שורות אלו, פגשתי שני אחים שהיו איתי חצי שנה קודם, בסדנת יצירה באדמה עם משפחתם באחד הנחלים בצפון הארץ. הילדים סיפרו לי בהתלהבות ובגאווה שהם לימדו את מורותיהם את השיטה וכן את חבריהם. האחים רכשו מיומנות, הידע הוא כעת שלהם, הם הביעו ביטחון ביכולותיהם לקחת כל סוג של אדמה וליצור בה. אדמת הנייר היא חומר המאפשר ליצור בחופשיות, ללא תלות בטכנולוגיה וללא השקעה כספית. בהפקת אדמת הנייר והיצירה בה, אנו מעבירים לילדים והמבוגרים מסר שונה מאשר כאשר אנו מגישים להם חומרי יצירה סינטטיים, קנויים שנגמרים. אנו אומרים להם שקיימת בידם היכולת להפיק את החומרים שיהיו ערוצי ההבעה שלהם. תחושת המסוגלות העצמית מועצמת מעצם ההפקה הפשוטה של החומר, והתהליך היצירתי מתחיל מהמגע באדמה, החומר התחושתי הראשוני ביותר, שמוביל לתהליך רב-שלבים ולגוונים של התפתחות.

משחקי האדמה שלנו יכולים להיראות כלוחות מבוך, כעולם זעיר עם שלל דמויות, כבית או בקתה, כשחזור של משחק מתרבות קדומה, כמתקן טכנולוגי שנמציא, הכולל חלקים נעים ומסתובבים ועוד. ככל יצירה שלנו, המשחקים שנמציא, יגלו לנו את עצמנו ויהיה בכוחם להפתיע אותנו בדרכים שונות. במשחקים פרי המצאתנו, יוטבעו דרכי החשיבה שלנו, השקפת העולם, הערכים ואף התכנים הרגשיים שלנו. כשנשחק במשחק שיצרנו, נתפתח בכל הערוצים הללו, בפרט אם אנו משתפים בו את הזולת.

תבנית המשחק שיצרנו היא קרקע שנועדה להכיל מספר עצום של תרחישים משחקיים שעמם ניתנת בידינו הזדמנות להתמודד תוך הנאה. בתרחישים הללו יכולים להיות מצבים המאתגרים ומפתחים את יכולות השליטה שלנו, את תפיסת המרחב, את מיקוד הקשב שלנו, את היכולת לשתף פעולה עם הזולת, את היכולת לשאת תחושת סיכון וחרדה, את היכולת לגלות דרכי התמודדות ואת היכולת לגלות כוחות התאוששות ממצבי משבר.

החברה הטכנולוגית עוברת שינויים מהירים. כדאי להביט על עצמנו כחברה ולראות כיצד אופני התקשורת שלנו עם הזולת השתנו באופן דרמטי במהלך תקופה של כעשרים שנה. לצד היתרונות העצומים של התקשורת האלחוטית והאינטרנטית, חל צמצום במגע הביןאישי בין בני האדם, השטחת מערכות היחסים וזמינות של תכנים אלימים ומיניים. כולנו עדים לתופעה שילדים מבלים יותר ויותר זמן מול מסכים ופחות במשחקי רחוב ויצירה. חשוב שניתן כעת את הדעת על משמעות חסרונו של המגע עם הטבע לילדים כפרטים, ולנו כחברה אנושית. אני מאמין בחינוך שבו ניתנת לילדים האפשרות ללמוד את ייחודיותם ואת העדפותיהם, להביע את עצמם בדרכים שונות, לשאול שאלות, לחקור ולפתח כלי מחקר, לפתח את דרכי משחקם, לפתח את מודעותם העצמית ומודעותם החברתית ולקיים שיח שכלי-רגשי-ערכי עם עצמם ועם זולתם, באמצעות המגע המשמעותי עם הסביבה האנושית והטבע. ככל שניתן לילדים החל מינקותם הזדמנויות ללמוד את עצמם ואת קו המגע בינם ובין העולם באמצעות חושיהם, הם יקבלו מגוון של כוחות התפתחותיים.

אני פורש בפניכם את גישתי, כפי שהיא מיושמת במגוון דרכים בפנים החינוכיים והטיפוליים. שאיפתי היא שהמסע שלכם, הקוראים, ילווה במגע האישי שלכם בטבע ובעצמכם ומתוך רגעי האינטימיות שלכם עם הטבע ינבעו אופקי היצירה בשדות העשייה החינוכית והטיפולית שלכם כהורים, כאנשי חינוך, כאנשי טיפול וכבני אדם.

בחרתי לפתוח בחלק המעשי, על מנת להקנות לכם את השיטה הפשוטה ליצירה ובהמשך, כשתגיעו לחלק התיאורטי, תהיו בעלי הבנה בנוגע למהות האדמה וליכולתכם ליצור בה.

גישת משחקי האדמה מתאימה לבני ובנות כל התרבויות, מהחברות המתועשות והכפריות, שייגעו באדמה, ייהנו, יחוו תהליכים של צמיחה, ריפוי ויגישו אותה כאוצר לאחרים.

       

אדמה כאם

מאז היות האדם, מערכת יחסיו עם האדמה הייתה בסיס להתפתחותו הפיזית, האינטלקטואלית והרוחנית. האדם נולד על האדמה, חי מפרייה ומתמזג עמה בסוף ימיו. מערכות האמונות שהתפתחו בכל דורות העבר, אפשרו לאדם להתמודד עם הבלתי צפוי ולהמשיך לטפח את יחסיו עם האדמה לצורך קיומו. אמונות ומיתוסים הקשורים לאדמה היו הבסיס להתפתחותן של תרבויות. האדמה היא בסיס אוניברסלי ראשוני, הנושא את מעגלי החיים. המגע באדמה הוא נגיעה בבסיס החוויה הקיומית. יסוד האדמה הוא ביטוי של גשמיות, יציבות, שורשיות, ביתיות, קביעות, חושניות, מיניות, פוריות, הישרדות והמשך קיום המין האנושי. כוח הכבידה מושך אל האדמה את כל המצוי על פני תבל. כיסוד בעל ערך של ספיגה וקבלה, הוא קשור להפרשת פסולת והתנקות הגוף. האדמה מקושרת לדחף האימהי והעוצמה האימהית של האדם, לאינסטינקט ליצור חיים חדשים (גרינברג, 1995). איכויות בסיס אלו של האדמה היו הכוח שאִפשר לילדים שעמם עבדתי לאורך השנים לחוות תהליכי צמיחה וריפוי: ילדים בעלי מצוקות נפשיות וחרדות, ילדים עם קשיי קשב וריכוז, ילדים שחוו טראומה ואבדן, ילדי פליטים מסודן, ילדים בעת מלחמה, ילדים בעלי נכויות ואף ילדים שחוו התעללות בינקותם.

בסיפורי בריאה רבים האדם נוצר מהאדמה כמו בסיפור הבריאה התנ”כי:

“וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן–מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר”. (בראשית ב’, ז’-ח’).

בסיפור הבריאה של שבט אוקאנוגאן האינדיאני נמצא מיתוס בריאה מעניין, העולם וכל אשר בו נוצרו

מאישה קדמונית:

“בימים קדומים עם ראשית הבריאה הייתה הארץ יצור אנוש.

קדמון הימים יצר אותה מתוכה של אישה. ‘את תהיי אם כל חי’, אמר לה.

אף היום הארץ עדיין חיה בדמות אישה, אך נשתנתה עד מאוד.

האדמה היא בשרה, הסלעים עצמותיה, הרוח היא נשימתה,

העצים והעשבים שערותיה.

היא שוכבת פרושה על פני העולם כולו ואנו חיים עליה.

כאשר היא נעה, אנו חווים רעידת אדמה.

לאחר שקדמון הימים הפך את האישה הקדמונית לארץ, לקח מעט מבשרה,

הלוא זאת האדמה, לש אותה ועיצב אותה בצורות שונות,

ברא חיות ועופות, רמשים וזוחלים,דגים ושאר חיות הים

ובסוף ברא את בני האדם…”

האדמה כאם בחיי שבט ההופי האינדיאני:

“האדמה היא אם כל חי,

היא מעניקה שפעת יבוליה לכולנו

כל חילה וטובה לנפש כל חי,

לא נוכל למנוע איש מלחלוק בה

מלהיות בן לאמנו אדמה.

אני נושא תפילה כי נבין זאת

והיא תגמול לנו באהבתה ובטובה”.

(שבט הופי מתוך “לכשף את הנשמה”, אדיר כהן 1997, עמ’ 73)

מלכה בבטן האדמה

בתחילת שנות האלפיים טיפלתי בקבוצת ילדים בני תשע עד אחת-עשרה בעלי רקע קשה, שגרו בפנימייה בערד. הייתי יוצא איתם אל הטבע המדברי.

יום אחד הגענו לאזור שבו האדמה מחורצת לנקיקים צרים.

הזמנתי את הילדים למצוא לעצמם “בית בטבע”.

הילדה ירדן נדחקה אל תוך נקיק צר וישבה בו במשך כחצי שעה.

כאשר קראתי לה לצאת היא נדחקה החוצה ואז סיפרה לנו כי בעומק האדמה היא הייתה מלכה היושבת על כיסא מלכות.

היא חשה מוגנת, ללא דאגות, שכל מחסורה מתמלא והיא מאושרת.

ההידחקות החוצה והחוויה המכילה והכולית של הילדה

יצרה אצלי אסוציאציה של רחם ולידה.

היא חזרה אל בטן האם הגדולה, השתחררה ולוּ לרגע מעול חייה הקשים וכך יכלה לחוות את ההענקה האימהית המנחמת והמצמיחה.

הרוגע על פני הילדה העיד שהיא חוותה סוג של מדיטציה.

אמא אדמה

מילים: יעקב רוטבליט

היא תביט אליי טובה וחכמה

כמו בבן השב הביתה מן הדרך

תחבק אותי אליה בנשימה חמה

אמא אדמה.

היא תגיד “אתה עייף מן המסע

אל תפחד אני חובשת את פצעיך”

היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה

אמא אדמה.

היא תביט אליי טובה וחכמה

היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת

תחבק אותי אליה בנשימה חמה

אמא אדמה.

כעובר בבטן האדמה

בתרבויות רבות אנו מוצאים קבורה בתנוחה המכונה “תנוחה עוברית” או “תנוחה מכווצת”, בה קירבו את ברכי הנפטר אל סנטרו בדומה לעובר ברחם האם. בתרבויות רבות הכינו את המת לקראת לידה מחדש או מעבר ל”עולם המתים”. בארץ ישראל נמצאו שלדים בתנוחה זו החל מהתקופה הפליאוליתית התיכונה לפני כמאהאלף שנה (בר-יוסף, ע. 1982).

אפשר לראות במנהג הזה, ביטוי לכמיהה ולצורך באיכות האימהית של האדמה, כעוטפת את מעגל החיים והמוות. בתחושת שותפותו של האדם במעגלי החיים הנצחיים של הטבע מתאפשר לו שקט, ביטחון ומרחב להתפתח.

בתרבויות רבות הכבוד לאדמה ואף הסגידה לאלים המייצגים את הפריון והשפע, היו ביטויים של תודה לכל הטוב אשר האדמה מעניקה: הכלה, החזקה ומזון כאם ועם זאת ביטוי לחרדה מפני מצבים שבהם לא תספק האדמה את השפע המקיים את האדם.

לידת אדמה

הפסיכואנליטיקאי אריק אריקסון מביא בספרו “ילדות וחברה” מידע על מנהג לידה עתיק בתרבות הסיאוקס האינדיאנית: “האישה האינדיאנית התקינה לעצמה ערש חול בביתה או בקרבתו ועליו שכבה או כרעה ללדת את תינוקה, כשהיא לוחצת בשתי רגליה על שתי יתדות התקועות באדמה ואוחזת שתי יתדות אחרות בידיה. מיטה זו, שכונתה ‘ערמת לכלוך’ בפי הלבנים, הייתה כנראה חלק חשוב משיטת ההיגיינה של יושבי הערבה, אשר בה כל שיירי הגוף צריכים להינתן לחול, לרוח ולשמש”. (אריקסון, א’, ילדות וחברה 1960, עמ’ 99).

בטן האדמה כמרחב משחקי

בתחושת האדמה יש פן אימהי מכיל ומנחם, עוטף ומרגיע, המאפשר לחוות חוויות המזכירות את השהייה ברחם האם. בהשראת ההתנסות עם ילדי הפנימייה בנקיקי האדמה, יצרתי בבית הספר הדמוקרטי בערד עם הילדים וההורים “מרחב תחושות” אשר היה בנוי מאדמת הנייר. “מרחב התחושות” היה מורכב ממרחבים שונים המשלבים אדמה וצומח, ובהם מנהרת זחילה אל מרחב עגול בקוטר 2 מטרים שהיה חפור בתוך האדמה (המרחב היה בטיחותי מכיוון שבניתי שלד יציב של תמיכות לאורך כל הדרך). הילדים היו יושבים בחיקה של האדמה ומשחקים במשחקיהם, או פשוט חשים את מגעה העוטף והמכיל בין רגביה ושורשי הצמחים שצצו מקירות החדר.

מפגינים חוסן ועמידות נגד מחלות, שאין כדוגמתו במערב.

במחקרים המשווים בין ילדים הנחשפים באופן קבוע למגוון רחב של חיידקים (כפי שנפוץ בטבע או בחיים בכפר) לבין ילדים שהסביבה שלהם פחות מגוונת בחיידקיה, התגלה הבדל משמעותי בתחלואה מאסטמה, קדחת השחת, אלרגיות, ואסטמה של העור, לטובת ”ילדי הטבע” (16-20).

לחיידקים הנמצאים באדמה שעליה חיות פרות יש פעילות אנטי–אלרגית חזקה (21). בנוסף לכך, מערכת החיסון התאית המולדת (הפעילה כנגד חיידקים מחוללי מחלות, וירוסים, וכדומה) פועלת באופן יעיל יותר אצל ילדים הנחשפים לנבגי חיידקים שבאו מבעלי חיים מגוונים (ושנמצאים הרבה באדמה)(22), לכן הם עמידים יותר כנגד מחלות זיהומיות רבות הגורמות לדלקתיות כרונית ואפילו לסרטן.

המגע התכוף באדמה, בבעלי חיים וצמחים הניזונים ממנה, והקרבה החזקה לטבע, הם כנראה נדבך חשוב במכלול הסיבות לעובדה פשוטה אך מפתיעה: במשך כעשרים שנות עבודתי בנפאל, הכוללת איסוף נתונים בריאותיים באזורים כפריים נידחים, גיליתי שבין עשרות אלפי הילדים הנפאלים הלומדים בבתי הספר, במרכזים הקהילתיים, ובבתי היתומים שהוקמו ונתמכו על ידי הארגון הבינלאומי “אקופוליטן” בכפרים, לא נמצא אפילו ילד אחד על ספקטרום האוטיזם.

מחלות ילדים כרוניות שלאחרונה נעשו נפוצות מאד בחברה המערבית – אלרגיות, אסטמה, היפראקטיביות, אובדן קשב וריכוז, סכרת, מחלות אוטו-אימוניות, נוירולוגיות, הורמונליות, דלקתיות וסרטן בילדים – פשוט לא קיימות שם!* להתדרדרות הקריטית של בריאות הילדים במערב יש השלכות מרחיקות לכת לגבי עתיד החברה המודרנית. חיזוק הקרבה לאדמה ובילוי ממושך בטבע בתקופת הילדות מביאים תקווה לשיפור במצב המדאיג הזה.

(

Share This
WhatsApp chat