עיצוב, תכנון ובניה של מרחבי תחושות

עיצוב, תכנון ובניה של מרחבי תחושות

אנו מעצבים, מתכננים ובונים מרחבי תחושות בארץ ובעולם – במרכזי טיפול לגוף ולנפש, במרכזי חינוך, בערים ובישובים קהילתיים. לרשותנו צוות מקצועי האמון על פיתוח מתקנים ומבנים מותאמים לצרכים ומצבים

מהו מרחב התחושות?

מהו מרחב התחושות?

מהו מרחב התחושות?

מרחב התחושות הוא שדה של התנסויות מחוץ למבנה או בתוכו, המזמן חוויות חושיות מגוונות.
המרחב כולל אלמנטים הקשורים למקום עצמו – כגון: עצים, סלעים, שיחים, סוגי קרקע, או מבנה וכן, מתקנים ומבנים מיוחדים לפעילות יזומה לפי צורך ולפי האווירה אותה אנו רוצים ליצור. אלמנטים אלה הם בעלי ערכים טיפוליים, התפתחותיים, חינוכיים וחברתיים.
ההתנסות במרחב התחושות מפעילה באופן משולב את מכלול החושים, אופני החשיבה, הרגשות, הגוף וכן את הפן התקשורתי-חברתי.האדם במרחב התחושות נע, פוגש מצבים ויוצר מצבים המשפיעים עליו, על אחרים ועל המרחב. הוא עסוק ביצירת מצבים שיש בהם הזנה וסיפוק של צרכיו, תוך כדי למידה פעילה על האופנים הנכונים לו. הילד רוקם בתוך הוויה משחקית מערכת של יחסי גומלין בינו ובין הסביבה. ביחסי הגומלין הללו יש חבירה לאנשים ולילדים, שמטרתה היא השתתפות בחוויות והגשה הדדית של חוויות.

היכן מקימים מרחבי תחושות ולמי הם מיועדים?

המרחב יכול להתקיים בכל מבנה, חצר, פארק, מרכזים לטיפול ולשיקום הנפש, מרכזים לטיפול ושיקום הגוף, מוסדות חינוכיים ובאתרים קהילתיים.
מרחבי התחושות מיועדים לכולם בכל שכבות הגיל, משרתים ותומכים:

  • במרכזי טיפול לבריאות הגוף והנפש – בעבודת הריפוי ובניית החוסן הגופני והנפשי: בהתמודדות עם משברים, אובדן, בעיות תקשורת, נכויות, אוטיזם, התמודדות עם חרדות, דיכאון ועוד.

  • במרכזי חינוך – המאפשרים לילדים ללמוד דרכים לביטוי ולתקשורת מטיבה, מכבדת ומקרבת, וכן לאפשר התפתחות קוגניטיבית, פיזית, רגשית וחברתית, גבולות וחזרה למשחק הבריא בטבע הפתוח, באוויר הצח, תוך כדי תנועה והתנסויות מאתגרות שחסרות כל-כך בימינו.

  • בישובים עירוניים וקהילתיים – תוך מחשבה תחילה על מתקנים וגינות המאפשרות עניין, משחק, תקשורת זורמת, שיח והנאה.

ילדים, מטופלים ומבוגרים בכל שכבות הגיל, נהנים מאד מהשהייה והפעילות במרחב זה, נפתחים ומשתפים פעולה בקלות רבה יותר בתהליכי ריפוי, חינוך ותקשורת.

מתקנים במרחב התחושות

מרחב תומך

פני המבנה המעוצבים בטופוגרפיה המאפשרת לאדם צורת שונות של הישענות ותחושה של תמיכה בין עמידה, ישיבה, כריעה ושכיבה. ישנן שתי מערות, גדולה וקטנה בהן האדם יושב ישירות על האדמה וחש בחיקה, כרחם אדמתי. גם יצרנו נישה מיוחדת תחת כנף מסיבית המאפשרת תחושת הכלה והגנה, כמקום שהוא גם “בפנים” וגם “בחוץ”. סביב המבנה, שביל אבני
מדרך תחושתיות מעוצבות בחלוקי נחל להליכה יחפה. המתקן מתאים להרפיה, חוויה של מקום בטוח והתמקדות. האפקט הטיפולי מועצם באמצעות הגברת תחושת התמיכה של הקרקע. המתנסה במתקן יכול למצוא את תנוחות ההישענות והמנוחה הנכונות לו ביותר בכל רגע, תנוחות שיש בהן מנחים שונים של הגוף וכן מרקמים שונים למגע.

בקתה טיפולית

הבקתה בגודל המספיק לשישה אנשים ומיועדת לעבודה של קבוצות קטנות וטיפול משפחתי. הבקתה משמשת לשיחות, ליצירה ולהרפיה בליווי קולות זרימת המים של הנחל הסמוך. לבקתה חלונות רבים ולכן היא מתאימה מאוד כתיאטרון בובות. הבובות יכולות להגיח מכל אחד מן הפתחים. המציגים יכולים להופיע מתוך הבקתה והקהל מחוץ לה, או הפוך, הקהל בתוך הבקתה והוא חווה הצגה ב 360- מעלות

ארץ זעירה

ארץ קטנה באורך של כ 6- מטרים ובעל מגוון “סביבות חיים” שונות: הרים, גאיות, מערות, מסלעות בריכה עם מפל ומרחב חולי. הצמחייה החיה משולבת במתקן והיא מעשירה אותו במגוון מרקמים, ריחות וצבעים. הארץ הזעירה משמשת לפעילות משחקית-יצירתית של המחזה בדמויות אדמת נייר. ייעוד המתקן הוא עירור תהליכי יצירה של כלים ודמויות, ומתוך כך עירור משחקיות ותקשורת בעולם דמיוני. מתאים לטיפול פרטני, טיפול דיאדי, טיפול משפחתי וכן לטיפול קבוצתי. אוכלוסיות היעד: מהגיל הרך ועד גיל שיבה, ממסגרות חינוך וטיפול וכן משפחות.

מעוניינים לבנות מרחב תחושות?

אנו מעצבים, מתכננים ובונים מרחבי תחושות בארץ ובעולם – במרכזי טיפול לגוף ולנפש, במרכזי חינוך, בערים ובישובים קהילתיים. לרשותנו צוות מקצועי האמון על פיתוח מתקנים ומבנים מותאמים לצרכים ומצבים.

המרחב יכול להתקיים בכל מבנה, חצר, פארק, מרכזים לטיפול ולשיקום הנפש, מרכזים לטיפול ושיקום הגוף, מוסדות חינוכיים ובאתרים קהילתיים. ילדים, מטופלים ומבוגרים בכל שכבות הגיל, נהנים מאד מהשהייה והפעילות במרחב זה, נפתחים ומשתפים פעולה בקלות רבה יותר בתהליכי ריפוי, חינוך ותקשורת.

קבלו הצצה למרחב התחושות המיוחד בבית נתיבים, מרכז טיפולי ביבניאל

חושבים שכדאי שנדבר?

מרחבי התחושות לבתי הספר שנות האלפיים

מרחבי התחושות לבתי הספר שנות האלפיים

מרחבי התחושות לבתי הספר שנות האלפיים

בתי הספר  של ימינו צריכים להתבונן על הילדים באופן שלם יותר, הוליסטי, על בריאותם והתפתחותם הגופנית-נפשית ועל אופי הקשרים החברתיים שלהם. בתי הספר חייבים להיות מרחבים שבהם הילדים יכולים לחוות התפתחות מתוך התנסויות רב-מימדיות, אישיות וחברתיות בעולם.

מה מאפיין את עולמנו בשנות האלפיים:

זהו עולם משתנה ללא הרף באשר לתנאי הסביבה, ערוצי התקשורת עם הזולת וכן לגבי המוסכמות והערכים. בעולמנו קיימת עדיפות ברורה לבעלי יכולות הסתגלות ויכולות יצירתיות וכישורי עבודת צוות.

עולמנו מזמן אתגרים אדירים עבור הילדים:

בעידן הקודם, תקופת ילדותנו, שיחקנו ברחוב ובטבע ונגענו במגוון מרקמים, חווינו מגוון רחב של התנסויות גופניות-נפשיות וחברתיות.

בעידן הנוכחי ילדים רבים מאוד נשאבים אל המציאות הוירטואלית ובכך משתנה באופן קיצוני מרחב ההתפתחות שלהם. במקום לנוע במרחב, לחוות חוויות חושיות, משחקיות ותקשורת בינאישית ישירה, הם מוטלים באופן סטטי על הכיסא או המיטה ומצטמצמים אל מסך הזכוכית. במקום לחוות את הפרתקאת החיים תוך יציאה אל החצר או הטבע, חקר והתנסות גופנית-נפשית, הם מספקים את היצר ההרפתקני שלהם אך ורק בתוך המציאות הוירטואלית. במקום לרקום קשרים ישירים עם ילדים אחרים, הם יוצרים חברויות וירטואליות ובכך התקשורת הפכת שטחית יותר והם הופכים מנוכרים. משחקי המחשב הם אלגוריתמים המנווטים את דרכי החשיבה על פי המטרות של מתכנני המשחקים. לרוב, קיים שם אינטרס כלכלי. הילדים מפנימים את ההתניות הרגשיות וההתנהגותיות הקשורות במשחק, הם לומדים מהר לצרוך תחושת הישג בדרכים מאוד מסוימות ולהימנע מחוויות וירטואליות מסוימות, הכרוכות בתחושת כישלון, איום או פגיעה. הילדים מחוברים לתוכנה עד כדי כך שדרכי החשיבה ואישיותם מושפעים מאוד מהמרחב הוירטואלי. רבים מאוד מהם חווים חרדות, רבים בעלי קשיי קשב וריכוז, רבים חווים קשיים חברתיים, ויש בהם כאלו שמתנתקים מהחוויות הגופניות.

 

אני מכיר המון ילדים כאלו, גם אתם?

כפרטים, “ילדי המסכים” מקופחים בצורה אקוטית. מקופחת ההתפתחות הגופנית-נפשית בהמון היבטים וכך עולה שכיחות כל בעיות הוויסות למיניהן, ולרבות מהן קשר אל הקשיים בויסות החושי. ילדים שאינם מווסתים בהיבט החושי, בהיבט הרגשי ובהיבט הפיזי, איכות חייהם נפגעת מאוד, דימוים העצמי נפגע ונפגעת באופן משמעותי יכולתם להגשים את הפוטנציאל הטמון בהם.

 

אנחנו יכולים לחוות את המציאות המשתנה מתוך עמדה חרדתית או מתוך עמדה הרפתקנית.

 

הרפתקת החיים, מהי?

בעיני, הרפתקת החיים היא יכולתנו ליהנות ממסענו על פני האדמה גם בתוך מפגשים עם מצבים בלתי צפויים.

התחושה ההרפתקנית הפוכה מתחושת החרדה, הקשורה במפגשים עם הבלתי-צפוי.

אז מה עושה את ההבדל?

ההבדל טמון באמון שלנו ביכולתנו להכיל מגוון מצבים שנפגוש. חוויה של הרפתקה קשורה בהתבוננות אופטימית ופתוחה לגבי העולם, ובתחושה שמתוך מפגשינו עם העולם נולדות חוויות שיש בהן ערך של למידה וצמיחה עבורנו, גם אם הן חוויות של כישלון. חרדה מהבלתי צפוי קשורה בהנחה כללית  שעומד להתרחש משהו בלתי צפוי ובלתי נשלט על ידינו, שעומד לפגוע בנו.

 

חוויה של שותפות בהרפתקת החיים קשורה באמון שלנו בחוסננו, בחוסן הפיזי והרגשי.

 

וכיצד נבנה החוסן הרגשי והפיזי?

החוסן בינקות ובילדות קשור בתמיכה ההורית הראשונית שהילד מקבל, באהבה, בהכלה והתמיכה, וכן באמון של הוריו בו לצאת ולהתנסות בעולם.

מכאן והלאה הילד יוצא למסעות של גילוי, במעגלים הולכים ומתרחבים, הוא חווה את העולם ולומד אותו, ויחד עם זאת לומד את עצמו מתמודד בשלל הסביבות והחוויות.

 

מרחבי התחושות מספקים מעגלי התנסות והתפתחות הולכים ומתרחבים. אלו מרחבים מגוונים ומיוחדים המותאמים ביותר אל אוכלוסיית היעד, מבחינת הגיל והמאפיינים האחרים.

 

בתי הספר של עידננו אינם יכולים להתעלם מהדעיכה בכישורים האישיים של ילדים, ממכלול קשיי הויסות ומאיכות חייהם הפגועה של ילדים שאינם מווסתים. בתי הספר אינם יכולים להתעלם מההשפעות החברתיות הקשות של העידן הוירטואלי, ולהצטמצם אל הלמידה העיונית.

בתי הספר של ימינו צריכים להתבונן על הילדים באופן שלם יותר, הוליסטי, על בריאותם והתפתחותם הגופנית-נפשית ועל אופי הקשרים החברתיים שלהם. בתי הספר חייבים להיות מרחבים שבהם הילדים יכולים לחוות התפתחות מתוך התנסויות רב-מימדיות, אישיות וחברתיות בעולם.

עוד על מרחבי התחושות

“מהם מרחבי התחושות”