על מרחב התחושות, מיקוד שליטה ומסוגלות עצמית

על מרחב התחושות, מיקוד שליטה ומסוגלות עצמית

על מרחב התחושות, מיקוד שליטה ומסוגלות עצמית

את המונח מיקוד שליטה חיצוני ופנימי פיתח ג’וליאן רוטר (Rotter, 1966). מיקוד השליטה הוא הרגשת השליטה של אדם על חייו. כאשר האדם מאמין לרוב כי תנאי הסביבה, המזל או אנשים אחרים הם המכריעים באשר להצלחותיו וכישלונותיו, ניתן להניח כי הוא בעל מיקוד שליטה חיצוני, ואם הוא חש שמרב הישגיו וכישלונותיו תלויים בו, ניתן להניח שהוא בעל מיקוד שליטה פנימי. רוטר הראה שבעלי מיקוד שליטה פנימי יגלו מוטיבציה גבוהה להישגים, לעומת בעלי מיקוד שליטה חיצוני. שתי הקטגוריות הללו, מיקוד שליטה פנימי וחיצוני, הן קטבים של ציר רציף, ולאורכו מגוון של מצבי ביניים.

מרחבי התחושות לבתי הספר שנות האלפיים

מרחבי התחושות לבתי הספר שנות האלפיים

מרחבי התחושות לבתי הספר שנות האלפיים

בתי הספר  של ימינו צריכים להתבונן על הילדים באופן שלם יותר, הוליסטי, על בריאותם והתפתחותם הגופנית-נפשית ועל אופי הקשרים החברתיים שלהם. בתי הספר חייבים להיות מרחבים שבהם הילדים יכולים לחוות התפתחות מתוך התנסויות רב-מימדיות, אישיות וחברתיות בעולם.

מה מאפיין את עולמנו בשנות האלפיים:

זהו עולם משתנה ללא הרף באשר לתנאי הסביבה, ערוצי התקשורת עם הזולת וכן לגבי המוסכמות והערכים. בעולמנו קיימת עדיפות ברורה לבעלי יכולות הסתגלות ויכולות יצירתיות וכישורי עבודת צוות.

עולמנו מזמן אתגרים אדירים עבור הילדים:

בעידן הקודם, תקופת ילדותנו, שיחקנו ברחוב ובטבע ונגענו במגוון מרקמים, חווינו מגוון רחב של התנסויות גופניות-נפשיות וחברתיות.

בעידן הנוכחי ילדים רבים מאוד נשאבים אל המציאות הוירטואלית ובכך משתנה באופן קיצוני מרחב ההתפתחות שלהם. במקום לנוע במרחב, לחוות חוויות חושיות, משחקיות ותקשורת בינאישית ישירה, הם מוטלים באופן סטטי על הכיסא או המיטה ומצטמצמים אל מסך הזכוכית. במקום לחוות את הפרתקאת החיים תוך יציאה אל החצר או הטבע, חקר והתנסות גופנית-נפשית, הם מספקים את היצר ההרפתקני שלהם אך ורק בתוך המציאות הוירטואלית. במקום לרקום קשרים ישירים עם ילדים אחרים, הם יוצרים חברויות וירטואליות ובכך התקשורת הפכת שטחית יותר והם הופכים מנוכרים. משחקי המחשב הם אלגוריתמים המנווטים את דרכי החשיבה על פי המטרות של מתכנני המשחקים. לרוב, קיים שם אינטרס כלכלי. הילדים מפנימים את ההתניות הרגשיות וההתנהגותיות הקשורות במשחק, הם לומדים מהר לצרוך תחושת הישג בדרכים מאוד מסוימות ולהימנע מחוויות וירטואליות מסוימות, הכרוכות בתחושת כישלון, איום או פגיעה. הילדים מחוברים לתוכנה עד כדי כך שדרכי החשיבה ואישיותם מושפעים מאוד מהמרחב הוירטואלי. רבים מאוד מהם חווים חרדות, רבים בעלי קשיי קשב וריכוז, רבים חווים קשיים חברתיים, ויש בהם כאלו שמתנתקים מהחוויות הגופניות.

 

אני מכיר המון ילדים כאלו, גם אתם?

כפרטים, “ילדי המסכים” מקופחים בצורה אקוטית. מקופחת ההתפתחות הגופנית-נפשית בהמון היבטים וכך עולה שכיחות כל בעיות הוויסות למיניהן, ולרבות מהן קשר אל הקשיים בויסות החושי. ילדים שאינם מווסתים בהיבט החושי, בהיבט הרגשי ובהיבט הפיזי, איכות חייהם נפגעת מאוד, דימוים העצמי נפגע ונפגעת באופן משמעותי יכולתם להגשים את הפוטנציאל הטמון בהם.

 

אנחנו יכולים לחוות את המציאות המשתנה מתוך עמדה חרדתית או מתוך עמדה הרפתקנית.

 

הרפתקת החיים, מהי?

בעיני, הרפתקת החיים היא יכולתנו ליהנות ממסענו על פני האדמה גם בתוך מפגשים עם מצבים בלתי צפויים.

התחושה ההרפתקנית הפוכה מתחושת החרדה, הקשורה במפגשים עם הבלתי-צפוי.

אז מה עושה את ההבדל?

ההבדל טמון באמון שלנו ביכולתנו להכיל מגוון מצבים שנפגוש. חוויה של הרפתקה קשורה בהתבוננות אופטימית ופתוחה לגבי העולם, ובתחושה שמתוך מפגשינו עם העולם נולדות חוויות שיש בהן ערך של למידה וצמיחה עבורנו, גם אם הן חוויות של כישלון. חרדה מהבלתי צפוי קשורה בהנחה כללית  שעומד להתרחש משהו בלתי צפוי ובלתי נשלט על ידינו, שעומד לפגוע בנו.

 

חוויה של שותפות בהרפתקת החיים קשורה באמון שלנו בחוסננו, בחוסן הפיזי והרגשי.

 

וכיצד נבנה החוסן הרגשי והפיזי?

החוסן בינקות ובילדות קשור בתמיכה ההורית הראשונית שהילד מקבל, באהבה, בהכלה והתמיכה, וכן באמון של הוריו בו לצאת ולהתנסות בעולם.

מכאן והלאה הילד יוצא למסעות של גילוי, במעגלים הולכים ומתרחבים, הוא חווה את העולם ולומד אותו, ויחד עם זאת לומד את עצמו מתמודד בשלל הסביבות והחוויות.

 

מרחבי התחושות מספקים מעגלי התנסות והתפתחות הולכים ומתרחבים. אלו מרחבים מגוונים ומיוחדים המותאמים ביותר אל אוכלוסיית היעד, מבחינת הגיל והמאפיינים האחרים.

 

בתי הספר של עידננו אינם יכולים להתעלם מהדעיכה בכישורים האישיים של ילדים, ממכלול קשיי הויסות ומאיכות חייהם הפגועה של ילדים שאינם מווסתים. בתי הספר אינם יכולים להתעלם מההשפעות החברתיות הקשות של העידן הוירטואלי, ולהצטמצם אל הלמידה העיונית.

בתי הספר של ימינו צריכים להתבונן על הילדים באופן שלם יותר, הוליסטי, על בריאותם והתפתחותם הגופנית-נפשית ועל אופי הקשרים החברתיים שלהם. בתי הספר חייבים להיות מרחבים שבהם הילדים יכולים לחוות התפתחות מתוך התנסויות רב-מימדיות, אישיות וחברתיות בעולם.

עוד על מרחבי התחושות

“מהם מרחבי התחושות”

 

מרחב התחושות כמעורר תקשורת בין-אישית

מרחב התחושות כמעורר תקשורת בין-אישית

מרחב התחושות מאפשר תקשורת עם הזולת ומקדם אותה.

המרחב מסקרן ומלא הפתעות והזדמנויות למפגשים. החל במפגשים רגעיים של החלפת מבטים מבעד לחלון, משחקים קוליים, וכלה במפגשים ממושכים יותר שבהם מזמין ילד את רעהו לחלוק ולחוש יחד תחושה מיוחדת, תוך ביטוי מגוון דרכי תקשורת כמו משחק הדדי שמשלב חושים, דמיון, משחק דרמטי ושימוש בכלים.

מרחב התחושות מתאים מאוד לקידום ילדים בעלי הפרעות תקשורת ברמות שונות.